המתנה שבתוך המתנה והישועה המתגלגלת – סיפור מדהים

ישבנו שם בחדר ההמתנה דרוכים ומתוחים. מקווים וממלמלים פרקי תהילים כמו נאחזים בשבביה האחרונים של התקווה לסיום המסע שלנו

הכל התחיל מספר שנים קודם. כששנה ראשונה חלפה מנישואינו ובשורות חדשות מסרבות להופיע. שנה הופכת לשניים ושלוש לשש. ככל שחולף הזמן. האור נראה מתרחק ונעלם. תחתם נכנסות לחיינו כותרות ותשובות מסחררות ששואבות אותנו ללא הרבה אופציות למסע מפרך ומייגע שדורש מאתנו את שאריות כוחנו בכדי לזכות לפרי בטן שיאיר את החשיכה שהשתלטה על בתנו.

מרופא לרופא ומטיפול לטיפול והאכזבות מכות בפנינו שוב ושוב כאילו בחר הגורל להתל בנו חזור ושנית.

מפורקים ורצוצים הילכנו בעצת מי שיעץ וקישר לפתחו של מומחה בעל שם ידוע להתדפק על משמרתו בסבב טיפול נוסף שסיכוייו לא מעודדים בלשון המעטה.

התור נקבע איפה לתאריך ט' באייר. גייסנו את פיסות שפיותנו שנותרו עמנו. וממקום מוכר של ניפוץ חלום ונפילה. אמרנו אומר לאזור מותנינו עוד פעם אחת ולו בכדי שנדע שלא מנענו מעצמינו דבר בדרך לזכי'ה הנכספת משאת חיינו ומשאלת ליבנו לחבוק ילד משלנו.

שמנו פעמינו ביום המיועד אל עבר הקליניקה המסומנת בה תלינו את תקוותינו הבודדה אולי יעלו אלפי הדמעות שהורדנו עד כה ויהיו ניצבים בחדר הרופא ויזעקו את הדממה שבתוכנו ודווקא כאן יקרה מה שלא קרה עד היום? אולי ומאמץ נוסף זה יבקע את השער החתום ונצא לחיים מיוחלים?

כך ישבנו ודמיוננו שט הנה והנה. וכמו להרגיע את סערת הנפש נטלתי עיתון מוכר לי משכונת מגוריי החרדית ששכב על גבי הדום הברזל הקר בינות לשאר גזרי העיתונים המיועדים לענג את זמנם של הממתינים בחוץ.

בסוף העיתון מתוך שורות צפופות ומאות מילים צצו מולי מילות מכתב של אחד הקוראים בו הוא מעיר שמהיכרותו האישית הרי שברצונו ליידע את הציבור על סגולת פלאים המוכרת כמוכחת לחשוכי ילדים והיא חלוקת ח"י רוטל משקה ליד ציונו הק'  של הרשב"י ביום ההילולא המשמש ובא. הריהו ביום ל"ג בעומר. עלעול ממשיך בדפי העיתון משך את עיני למודעה צנועה שצדה את מבטי. משהו בה היה מוכר לי מאוד.. תוך רגע נזכרתי. הייתה זו מודעה של ארגון שהיה מוכר לי מאוד. אולי אפילו מזוהה איתי.. בעצם שותף שלי לכל ההמתנה הזאת כאן ועכשיו על יד חדרו של הרופא הבכיר. אכן. בוני עולם הארגון שהפך להיות צלע שלישי בחיינו בתקופה האחרונה. בידיעה בישרו כי ניתן להצטרף לסגולה הידועה של חלוקת ח"י רוטל משקה ביום ל"ג בעומר במירון המחולק על ידי הארגון. אמת, כשישועה זמנה לבוא הרי שהיא מתגלגלת בצירוף מקרים מעניין. הראיתי לבעלי ובלי דיבורים מיותרים ועל סמך מבט משותף בעיניים הבנו שלא בכדי שולבו שני נקודות אלו אל מסמך הכרומו המוחזק בידי ברגע גורלי שכזה.

כעת תורי היה ליטול את הנייד ולחייג . ביקשתי להצטרף לסגולה. העברתי את פרטי התשלום לכך ומסרתי את שמותינו לתפילה ובכך סיימתי את השיחה כשאנחת ספק רווחה ספק מרעישה בוקעת מפי.

כעבור דקות שנדמו כנצחיות הוזמנו להיכנס אל חדר הרופא. הרגשנו שהפעם משהו שונה. שלווים יותר מבעבר ורגועים הרבה מביקורים קודמים במחוזות כגון אלו. משהו בפנים אמר לי שעשינו את הדבר הנכון..

מה אומר?

לא שהימים הקרובים היו חוויה עילאית. ממש לא. ההיפך הגמור. הם היו טרופי שינה ונטולי מרגוע עד כדי איבוד שפיות. שוב תפילות ותקוות. דמעות ותחנונים

אך לכל זה נלווה אינטואיציה פנימית שנתן סיכוי…

טוב נו נשמע לא הגיוני אבל כעבור שבוע ויותר. בתאריך י"ז אייר. ערב ל"ג בעומר צלצל הטלפון. על הקו היה אותו רופא גדול…

הדקות שאחרי השיחה היו אלו שגרמו לי לכתוב לכם את סיפורי האישי…

השנה נעלה ביחד אתה למירון להודות על הבלתי יאומן שקרה בזכות אותה שותפות בסגולה…

תזכו למצוות ותפרסמו כמה שיותר שידעו שיש משהו שעובד גם כשנראה שאבדה כל תקווה מהעין.

בברכה ובברכת תודה על שהייתם השליחים לישועתנו
יצחק ובת שבע