לבוני עולם היקרים!
יש הרבה דברים שאתם יודעים, אבל יש גם הרבה דברים שלא.
אתם יודעים על הדרך הארוכה שעברנו, יודעים שבזכותכם ב”ה אנחנו היום הורים מאושרים למוישי המתוק, אבל אין לכם מושג שבזכותכם, כן, ממש בזכותכם, הבית שלנו בכלל הוא עדיין בית… אין לכם מושג שאם לא העזרה והתמיכה והמעורבות שלכם – כבר היתה המשפחה הקטנה שלנו מפורקת, חלילה וחס.
היום, כשאנחנו משפחה מאושרת, הורים לילד מקסים, אני לא יכולה אפילו לחשוב על הימים האפלים והלילות הקשים ההם, אבל זו היתה המציאות, ואנחנו היינו מאד מאד קרובים לכך.
בעלי ואני שונים מאד באופיינו ובמבנה האישיות שלנו. אם החיים שלנו היו הולכים במסלול הרגיל אני חושבת שזה לא היה מקבל כל כך הרבה בטוי. יש הרבה בני זוג שונים. אבל אצלנו, כשהחיים לא התנהלו בדיוק במסלול הרגיל – האופי השונה הקשה עד מאד.
בעלי בא ממשפחה גדולה ומשפחה גדולה היתה בעיניו חלק מובן וברור מהחיים. הוא דיבר על זה בכל הזדמנות, ואני בנוסף לכל מה שעברתי, עוד הרגשתי האישה המאכזבת, הלא יוצלחית, שמקלקלת לו את כל החלומות. הייתי מתוסכלת ברמה שאי אפשר לתאר, והאמת היא שגם הוא. אני ציפית להכלה ולתמיכה, הוא ממש לא ידע לתת אותן. לא היינו שותפים לקושי, נשאנו אותו כל אחד לבד, באופן שרק הכביד יותר את הקושי של השני.
ואז נכנסתם אתם לתמונה. שמעתם אותי, שמעתם אותו, וזה כבר היה המון, כי עד אז לא היה לנו אף אחד שישמע אותנו באמת, וזה את זה אף פעם לא ידענו לשמוע. הצטרפנו לקבוצות התמיכה שלכם. פתאום פגשנו עוד אנשים באותו מצב, עם אותה התמודדות ואותו קושי ולקחנו כל מיני כלים. בעלי הצטרף איתכם לרב שטיינמן והבקור אצלו חיזק אותו בצורה שלא תתואר. הוא התחיל להסתכל על הכל אחרת לגמרי ולראות את המצב הזה כניסיון ממרומים שנשלח אליו בדיוק כשם שנשלח אלי.
הבית שלנו השתנה, ואני חושבת שאין לכם אפילו מושג על כך.
אז הנה, כתבתי את זה. שתדעו שלפעמים זה לא רק הילד שאתם זוכים להביא לעולם אלא עוד לפני זה – השלום, ההבנה והאחווה בין זוג ההורים!
ש’ל’